ביחידה זו נעסוק בסיפור דור הפלגה: בני האדם שדיברו שפה אחת והתאחדו לבנות עיר ומגדל גבוה, מתוך רצון לעשות לעצמם שם ולהתנגד לרצון ה'.
הילדים יכירו את מהלך הסיפור – האחדות שהייתה ביניהם, בניית המגדל, בלבול השפות ופיזורם על פני כל הארץ.
באמצעות משחקי בנייה, חוויית שפות שונות ושיח על מילים טובות, הילדים יבינו את חשיבות התקשורת, האחדות והשימוש הנכון בכוח הדיבור.
המסר המרכזי: שפה ואחדות הן מתנות גדולות מהקב"ה, ועלינו להשתמש בהן לטוב – כדי לחבר, לעודד, לכבד ולבנות עולם טוב ומתוקן.
"והיא הייתה 'לשון הקודש'" (רש"י יא, א).
לשם האצת עבודת הבנייה הוקמו שני גרמי מדרגות: האחד לעלייה אל ראש המגדל – להבאת
מדוע חס הקב"ה על דור הפלגה ולא גזר עליהם כליה, כפי שעשה לדור המבול? מפני
מרגע שהמלאכים בלבלו את שפתם, נעצרה עבודת הבנייה והחל מסע הרג המוני. אדם שביקש מחברו
דור הפלגה ביקש, במלחמתו נגד הקב"ה, למנוע את פיזורם – "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל
שליש ממנו נבלע באדמה, שליש נשרף באש שירדה מן השמיים, ושליש נותר עומד – לאות
אף שנותר ממנו רק שליש, העולה עליו רואה את הדקלים הגבוהים שתחתיו קטנים כארבה. עוד
הדיבור איננו רק אמצעי תקשורת, אלא כוח אלוקי המוציא מן הכוח אל הפועל את אשר טמון בנפש. כאשר אדם מדבר בשבח חברו – הוא מעורר ומגלה בו את המעלות הטובות, גם אם היו חבויות. לעומת זאת, דיבור שלילי עלול לחזק ולהבליט תכונות שליליות.
כוח המילה הוא כוח של גילוי: מילים טובות, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, ולו קטן שבקטנים, מוציאים לאור את הטוב ומעניקים לו ממשות. עצם האמירה החיובית נותנת תוקף לטוב ומאפשרת לו לצמוח.
בכך מובנת טעותם של דור הפלגה: בידם היה כוח השפה – שביכולתו לאחד ולבנות – אך הם בחרו להשתמש בו למרד ולהפרדה. האחדות שבפיהם הפכה לכלי לבניית מגדל להתנגדות לרצון ה', והשפה, במקום להיות כלי של בניין, נהפכה לכלי של חורבן.
אנו לומדים מכך שעלינו להשתמש במתנת הדיבור כדי לחבר, לשמח, לעודד ולבנות מציאות טובה ומאוחדת.
(מבוסס על לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 158)
