ביחידה זו נעסוק בסיפור חטא עץ הדעת: הציווי שנתן הקב"ה לאדם, פיתוי הנחש, האכילה מן העץ וההשלכות שבאו בעקבות המעשה.
הילדים יכירו את משמעות עץ הדעת ואת שאלת הקב"ה לאדם – “אַיֶּכָּה” – כפתיחה לשיחה ולחשבון נפש.
באמצעות פסוקי התורה, מדרשים, שיח וחידות, נדגיש את חשיבות ההקשבה להוראות, הזהירות מדיוק בדברי ה', לקיחת אחריות אישית והכרת הטוב.
המסר המרכזי: לכל מעשה יש משמעות, והקב"ה נותן לאדם כוח לבחור נכון, לתקן, לקחת אחריות ולמלא את תפקידו בעולם.
חווה הוסיפה על דברי הקב"ה כשאמרה לנחש שאסור לא רק לאכול מעץ הדעת, אלא גם
כאשר הקב"ה שואל את אדם הראשון מדוע אכל מעץ הדעת, הוא משיב: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה
כאשר האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, ישב בבית הכלא הרוסי, הגיע אליו נציג בכיר מהממשלה הרוסית כדי לחקור אותו. נציג זה היה אדם מלומד, שהכיר היטב את התנ"ך והיהדות. החוקר ניצל את ההזדמנות לשאול את הרבי שאלה שהטרידה אותו זמן רב:
לאחר חטא עץ הדעת, כתוב בתורה שהקב"ה קרא לאדם הראשון ושאל אותו: "אַיֶּכָּה?" – מדוע היה צורך לשאול, האם לא ידע הקב"ה היכן נמצא אדם הראשון?
ענה לו האדמו"ר הזקן, שרש"י מפרש זאת כך: הקב"ה כמובן ידע בדיוק היכן האדם נמצא, אך זו הייתה דרך לפתוח עמו בשיחה.
אמר החוקר: "את דברי רש"י אני מכיר, אבל רצוני לשמוע את הפירוש של הרבי".
האדמו"ר הזקן הביט בו והשיב: "כאשר אדם מגיע לגיל מסוים" – כאן ציין הרבי את גילו המדויק של החוקר – "הקב"ה שואל אותו: אייכה? האם אתה יודע לְמה נבראת? האם אתה מבין מה התפקיד שלך בעולם ומה כבר הספקת לעשות?"
